במחקר השווינו בין שתי דרכי טיפול בילדים בני 2–4 עם עיכוב בהתפתחות השפה: טיפול ישיר על ידי קלינאית תקשורת לעומת תוכנית שבה ההורים קיבלו הדרכה ולמדו כיצד לקדם את השפה בתוך האינטראקציות היומיומיות עם ילדם.
בשתי הקבוצות נמצאו שיפורים משמעותיים בהבנת השפה ובהבעתה, באוצר המילים ובמדדים נוספים של הפקה לשונית. ברוב המדדים לא נמצא יתרון ברור לאחת משתי דרכי ההתערבות, אם כי העלייה בשימוש במשפטים פשוטים הייתה גדולה יותר בקבוצת הטיפול הישיר.
מה לומדים מזה? טיפול בשפה אינו חייב להתרחש רק בחדר הטיפולים. כאשר ההורים מקבלים הדרכה מתאימה, האינטראקציות הטבעיות בבית יכולות להפוך להזדמנויות משמעותיות לקידום השפה.