מרכיבי השפה – הרבה יותר ממילים

כשאנחנו חושבים על שפה, אנחנו נוטים לחשוב קודם כול על מילים. אבל היכולת השפתית מורכבת ממספר מערכות הפועלות יחד: הילד צריך להכיר מילים ואת משמעותן, לדעת כיצד לשנות ולהטות אותן, לחבר אותן למשפטים, להכיר את מערכת הצלילים של השפה, ובעיקר לדעת להשתמש בכל אלה כדי להבין אחרים ולהביע רעיונות, מחשבות וחוויות.

מקובל לתאר חמישה מרכיבים מרכזיים של השפה: סמנטיקה, מורפולוגיה, תחביר, פונולוגיה ופרגמטיקה. התפתחות טובה של השפה נוצרת מתוך השילוב ביניהם. 

סמנטיקה – מילים ומשמעויות. הסמנטיקה עוסקת במשמעות של מילים ובקשרים ביניהן. בשנים הראשונות לחיים אוצר המילים גדל במהירות: הילד לומד שמות של אנשים וחפצים, פעולות, תכונות, רגשות ומושגים, ובהמשך גם מילים מופשטות ומורכבות יותר.

אבל אוצר מילים עשיר אינו רק כמה מילים הילד מכיר, אלא גם עד כמה הידע שלו על כל מילה עמוק ומאורגן. למשל, המילה כלב קשורה למילים חיה, גור, זנב, נובח, פרווה ו-חתול. ככל שרשת הקשרים בין המילים עשירה יותר, קל יותר להבין מילים, לשלוף אותן ולהשתמש בהן באופן מדויק.

קושי בתחום זה עשוי להתבטא באוצר מילים מצומצם, בקושי ללמוד מילים חדשות, בקושי בשליפת מילים או בשימוש רב במילים כלליות כמו "זה", "הדבר הזה" ו"עושה". קשיים סמנטיים יכולים לכלול גם הבנת מילים בעלות מספר משמעויות, מושגים מופשטים ושפה ציורית. 

מורפולוגיה – איך מילים משתנות. המורפולוגיה עוסקת במבנה המילה וביחידות הקטנות שבתוכה הנושאות משמעות. בעברית זוהי מערכת עשירה במיוחד.

הילד לומד בהדרגה להטות מילים לפי מין ומספר (ילד–ילדה, ילד–ילדים), גוף וזמן (הלכתי, הולך, אלך), ולהשתמש במבנים שונים של מילים ופעלים. הוא גם מגלה כיצד ניתן ליצור מילים חדשות ממילים מוכרות.

במהלך רכישת המערכת ילדים מייצרים לעיתים צורות יצירתיות כמו "ביצות" במקום ביצים. דווקא טעויות כאלה יכולות להעיד על כך שהילד זיהה כלל דקדוקי ומנסה להחיל אותו גם במקום שבו קיימת צורה חריגה. 

תחביר – תחביר הוא מערכת הכללים המאפשרת לנו לחבר מילים למשפטים ולהביע באמצעותם יחסים ורעיונות.

ההתפתחות מתחילה מצירופים קצרים כמו "אבא בא" או "עוד מים", ובהדרגה מופיעים משפטים ארוכים ומורכבים יותר. הילד לומד לתאר אירועים, להסביר סיבה ותוצאה, להשוות, לספר מה קרה בעבר, לומר מה יקרה בעתיד ולחבר כמה רעיונות בתוך אותו משפט.

קושי תחבירי יכול להתבטא במשפטים קצרים ופשוטים יחסית לגיל, בהשמטת מילים, בסדר מילים שאינו מתאים או בקושי להבין ולהפיק משפטים מורכבים. 

פונולוגיה – מערכת הצלילים של השפה. פונולוגיה עוסקת במערכת צלילי השפה ובאופן שבו הצלילים מאורגנים בתוך מילים. לצד התפתחות מערכת הצלילים מתפתחת גם המודעות הפונולוגית – היכולת לחשוב באופן מודע על המבנה הצלילי של המילה.

כך, למשל, הילד לומד לזהות שמילים מתחרזות, לפרק מילים להברות ובהמשך לזהות צליל פותח או סופי ולפרק ולצרף צלילים. מיומנויות אלה יוצרות גשר חשוב בין השפה הדבורה לבין רכישת הקריאה והכתיבה. 

פרגמטיקה – השימוש בשפה בתוך תקשורת. לדעת מילים ולבנות משפטים עדיין לא מספיק. אנחנו צריכים לדעת כיצד להשתמש בשפה עם אנשים אחרים ובהקשרים שונים.

הילד לומד כיצד לפתוח שיחה, לשמור על תור ועל נושא, להתייחס למה שהאדם האחר כבר יודע, להתאים את המסר למאזין, להבין רמזים ומשמעויות שאינן נאמרות במפורש ולתקן את עצמו כאשר לא הבינו אותו. בהמשך מתפתחות גם יכולות מורכבות יותר, כמו הבנת הומור, אירוניה ושפה לא מילולית.

השלם גדול מסך חלקיו

בחיי היום־יום חמש המערכות אינן פועלות בנפרד. כדי שילד יספר, למשל, מה קרה לו היום בגן, הוא צריך לשלוף את המילים המתאימות, להטות אותן נכון, לבנות משפטים, לארגן את הסיפור ברצף ולהתחשב במה שהמאזין יודע ואינו יודע.

לכן גם קושי שפתי אינו נראה אותו הדבר אצל כל הילדים. ילד אחד עשוי להתקשות בעיקר באוצר מילים ובשליפה, אחר בבניית משפטים, ואצל ילד נוסף הקושי יתבטא בארגון מסר או בשימוש החברתי בשפה. לעיתים קיימים קשיים במספר תחומים במקביל. זו אחת הסיבות לכך שאבחון שפתי אינו מסתפק בציון יחיד, אלא בוחן את פרופיל היכולות השפתיות של הילד.