דיבור הוא הדרך שבה אנחנו מפיקים את הצלילים והמילים שבאמצעותם אנו מתקשרים עם הסביבה. בעוד שהשפה היא המערכת שמאפשרת לנו להבין ולנסח רעיונות ומסרים, הדיבור הוא הביטוי הקולי והתנועתי שלהם.

הפקת דיבור היא פעולה מורכבת הדורשת תיאום מדויק בין מערכות שונות בגוף: הנשימה מספקת את זרם האוויר, מיתרי הקול מפיקים את הקול, ואיברי ההיגוי (הלשון, השפתיים, הלסת והחך) מעצבים אותו לצלילי הדיבור. כל אלה פועלים יחד, במהירות ובתזמון מדויק, כדי ליצור דיבור ברור ומובן. 

ילדים רוכשים את צלילי הדיבור בהדרגה, ולכן שיבושי היגוי מסוימים הם חלק טבעי מההתפתחות. עם זאת, כאשר ילד מתקשה להפיק צלילים המצופים לגילו, משמיט או מחליף צלילים, או כאשר הדיבור שלו קשה להבנה, כדאי לשקול הערכה של קלינאית תקשורת.

הקושי יכול להתבטא בהפקה של צליל מסוים, למשל שיבוש של שורקות, אך לעיתים מדובר בדפוס רחב יותר המשפיע על מספר צלילים ועל מובנות הדיבור. במקרים אחרים עשוי להיות קושי בתכנון או בתיאום התנועות הנדרשות לדיבור.

לא כל קושי בדיבור קשור להיגוי. יש ילדים ומבוגרים המתמודדים עם חוסר שטף, כגון גמגום, ואחרים מדברים בקצב מהיר או לא סדיר עד כדי פגיעה במובנות ובארגון המסר. מצב כזה עשוי, במקרים מסוימים, להתאים לאבחנה של דיבור חטוף (Cluttering) – תחום שחשוב לאבחן באופן מובחן מגמגום ומקשיי היגוי אחרים.

אבחון דיבור כולל התייחסות לאופן הפקת הצלילים, למובנות הדיבור, לקצב ולשטף, וכן לתפקוד ולתנועתיות של איברי ההיגוי בהתאם לצורך. חשוב להתייחס לא רק ל"צליל שאינו נכון", אלא לנסות להבין מה עומד בבסיס הקושי וכיצד הוא משפיע על התקשורת היומיומית.

הטיפול מותאם באופן אישי לגיל, לסוג הקושי ולצרכים של הילד או המבוגר. אצל ילדים הוא משלב בדרך כלל משחק ופעילויות תקשורתיות מהנות, לצד תרגול ממוקד והדרכת הורים, במטרה להעביר בהדרגה את ההפקה שנלמדה בחדר הטיפול אל הדיבור הטבעי בחיי היום־יום.