דו-לשוניות בגיל הרך – האם שתי שפות מבלבלות את הילד?

ילדים רבים גדלים בסביבה שבה משתמשים ביותר משפה אחת. לעיתים כל אחד מההורים מדבר שפה אחרת, לעיתים בבית מדברים שפה אחת ובגן או בבית הספר שפה אחרת, ולעיתים המשפחה כולה משתמשת בכמה שפות בהתאם לאדם, למקום ולמצב.

דו-לשוניות (Bilingualism) היא היכולת להשתמש בשתי שפות בחיי היום-יום. כאשר הילד נחשף לשתי השפות כבר מגיל צעיר מאוד, נהוג לדבר על רכישה דו-לשונית בו-זמנית. כאשר שפה נוספת נכנסת לחייו לאחר שכבר החל לרכוש שפה אחת, מדובר ברכישה עוקבת. בשני המקרים הילד יכול להתפתח כדובר של יותר משפה אחת.

חשוב לזכור שדו-לשוניות אינה מצב של "שתי שפות זהות בתוך אותו ילד". ילד יכול להבין שפה אחת טוב יותר ולדבר באופן שוטף יותר בשפה האחרת, או להשתמש בשפה מסוימת בעיקר בבית ובשפה אחרת בגן. מידת השליטה בכל שפה מושפעת מכמות ואיכות החשיפה, מהאנשים שאיתם משתמשים בה ומההזדמנויות שיש לילד להשתמש בה.

האם שתי שפות גורמות לאיחור בהתפתחות השפה?

לא. חשיפה לשתי שפות אינה גורמת להפרעת שפה, ואין צורך לצמצם את הילד לשפה אחת כדי "לא לבלבל אותו".

עם זאת, אוצר המילים של ילד דו-לשוני מתחלק בין השפות. ייתכן שהוא מכיר מילה מסוימת רק בעברית ומילה אחרת רק באנגלית, רוסית, צרפתית או ערבית. לכן, כאשר בוחנים כל שפה בנפרד, אוצר המילים בה עשוי להיראות קטן יותר מזה של ילד חד-לשוני.

התמונה האמיתית מתקבלת כאשר מתייחסים לידע של הילד בכל השפות שבהן הוא משתמש, ולא מצפים שכל מושג יהיה מיוצג באותה מידה בכל אחת מהן.

האם ילד דו-לשוני מתבלבל בין השפות?

ילדים דו-לשוניים עשויים לשלב מילים משתי השפות באותו משפט. למשל: "אמא, אני רוצה עוד cookie". תופעה זו אינה מעידה בהכרח על בלבול.

מעבר בין שפות, המכונה Code-Switching, הוא תופעה טבעית אצל אנשים דו-לשוניים, ילדים ומבוגרים כאחד. הילד לומד בהדרגה איזו שפה מתאימה לאנשים ולמצבים שונים, ולעיתים בוחר במילה מהשפה שבה היא זמינה לו יותר באותו רגע.

גם העובדה שילד מבין שפה אך כמעט אינו מדבר בה אינה אומרת בהכרח שאינו רוכש אותה. רמת ההבנה וההבעה יכולה להיות שונה בכל אחת מהשפות.

האם כדאי שכל הורה ידבר רק בשפה אחת?

לא בהכרח. השיטה המוכרת של "הורה אחד – שפה אחת" יכולה להתאים למשפחות מסוימות, אך היא אינה תנאי להתפתחות דו־לשונית מוצלחת.

העיקר הוא שהילד יקבל חשיפה עשירה, טבעית ומשמעותית לשפות שאותן המשפחה רוצה לשמר. כדאי שהורים ישוחחו עם הילד בשפה או בשפות שבהן הם יכולים להיות ספונטניים, להביע רגשות, לספר סיפורים, להתבדח ולנהל שיחה עשירה.

אם הורה שולט היטב ביותר משפה אחת ומרגיש טבעי להשתמש בהן,  אין צורך מלאכותי להגביל אותו לשפה אחת בלבד.

למה חשוב לשמור על שפת הבית?

שפת הבית היא הרבה יותר מאוסף של מילים. באמצעותה הילד מתקשר עם הורים, סבים וסבתות ובני משפחה אחרים, משתתף בחיי המשפחה ונחשף לסיפורים, להומור, למסורת ולתרבות המשפחתית.

לכן, כאשר ילד נכנס לגן שבו מדברים עברית, למשל, אין בדרך כלל סיבה שהורים דוברי רוסית, צרפתית, ערבית או אנגלית יפסיקו לדבר איתו בשפת הבית מתוך חשש שהיא תפריע לרכישת העברית.

להפך, חשוב להמשיך לספק לילד שפה עשירה ואיכותית בבית, גם בזמן שהוא רוכש את שפת הסביבה.

ומה קורה כאשר הילד נכנס לגן בשפה חדשה?

ילד שמגיע למסגרת שבה מדברים שפה שאינה מוכרת לו אינו בהכרח "משתלט עליה במהירות". רכישת שפה נוספת היא תהליך, וקצב הרכישה שונה מילד לילד.

בתחילת הדרך חלק מהילדים בעיקר מתבוננים ומקשיבים, משתמשים במחוות או במעט מילים, ובהדרגה מתחילים להשתמש יותר בשפה החדשה. היכולת לנהל שיחה מורכבת וללמוד באמצעות השפה עשויה להתפתח במשך זמן רב יותר מהיכולת לנהל תקשורת יומיומית פשוטה.

לכן חשוב לא לפרש מיד תקופה של שימוש מועט בשפת המסגרת כהפרעת שפה.

ומה אם הילד באמת מתקשה בשפה?

זהו אחד הנושאים החשובים ביותר בהערכת ילדים רב־לשוניים. הפרעת שפה אמיתית אינה נגרמת מדו-לשוניות. כאשר קיימת הפרעת שפה התפתחותית, הקושי צפוי להתבטא במידה כלשהי בכל השפות של הילד, אף שהוא לא בהכרח ייראה בדיוק אותו הדבר בכל אחת מהן.

לכן לא נכון להעריך ילד דו-לשוני כאילו היה ילד חד-לשוני בשפה שבה הייתה לו חשיפה מוגבלת. הערכה טובה צריכה להביא בחשבון את כל השפות שבהן הילד משתמש, את משך ואופי החשיפה לכל אחת מהן, את השפה המדוברת בבית ואת יכולתו ללמוד ולהשתמש בשפה לאורך זמן.

במידת האפשר, קלינאית התקשורת תאסוף מידע על כל השפות של הילד, ולעיתים תיעזר בהורים, בדובר השפה או בכלי הערכה מותאמים.

האם לדו-לשוניות יש יתרונות?

היתרון הברור ביותר הוא קודם כול תקשורתי, משפחתי ותרבותי: הילד מסוגל לתקשר עם יותר אנשים, לשמור על קשר עם בני משפחה ולהשתייך ליותר מקהילה לשונית ותרבותית אחת.

ילדים דו-לשוניים גם מפתחים מודעות לכך שאותו רעיון יכול להיות מיוצג בדרכים שונות ושאנשים שונים משתמשים בשפות שונות. עם זאת, הייתי נמנעת מהבטחות שלפיהן דו־לשוניות כשלעצמה הופכת ילדים ל"חכמים יותר", משפרת בהכרח קשב או מעניקה יתרון קוגניטיבי כללי. המחקר בנושא מורכב, והממצאים אינם אחידים.

באיזו שפה כדאי לדבר עם הילד בבית?

בדרך כלל התשובה פשוטה: בשפה שבה התקשורת שלכם איתו היא העשירה, הטבעית והמשמעותית ביותר.

ספרו סיפורים, שירו, קראו ספרים, שחקו, התווכחו, צחקו ודברו על מה שקרה במהלך היום. ילד זקוק לא רק לחשיפה למילים אלא לשיחות אמיתיות ומגוונות.

אין צורך לבחור בין קשר משפחתי עשיר בשפת הבית לבין רכישת שפת הסביבה. עבור רוב הילדים אפשר וכדאי לטפח את שניהם.

מתי כדאי להתייעץ?

כאשר ילד מתקשה באופן משמעותי גם בשפת הבית, מתקשה להבין מסרים המתאימים לגילו, מתקדם באיטיות מאוד ברכישת מילים ומשפטים, מתקשה לתקשר או כאשר ההורים מודאגים מהתפתחותו, כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת.

העובדה שהילד דו-לשוני אינה סיבה להתעלם מקושי אמיתי, אך גם אינה סיבה לראות הבדל טבעי בין השפות כבעיה.