אנחנו משתמשים הרבה בביטוי "קשב וריכוז", בעיקר כאשר מדברים על ילדים שמתקשים ללמוד, להקשיב או להתמיד במשימה. למעשה, מבחינה מקצועית מקובל לדבר על קשב (Attention) כמערכת מורכבת הכוללת מספר יכולות. "ריכוז" הוא מונח יומיומי המתאר בעיקר את היכולת לשמור על הקשב לאורך זמן ובמהלך פעילות מסוימת.
בכל רגע מגיע אלינו מידע רב: אנחנו רואים את האנשים והחפצים סביבנו, שומעים קולות ודיבור, חשים מגע, טמפרטורה וריחות, ובכל זאת מצליחים בדרך כלל להתמקד רק בחלק קטן מכל המידע הזה. מערכת הקשב מסייעת לנו לבחור למה להקשיב, על מה להתמקד, ממה להתעלם ומתי להעביר את תשומת הלב לדבר אחר.
לא כל הקשב הוא אותו קשב
לקשב מספר מרכיבים. קשב בררני מאפשר להתמקד במידע הרלוונטי ולהתעלם ממסיחים – למשל להקשיב למורה למרות רעש במסדרון. קשב מתמשך מאפשר לשמור על המיקוד לאורך זמן, למשל במהלך שיעור, משחק או קריאת סיפור. הסטת קשב מאפשרת לעבור ממשימה או ממקור מידע אחד לאחר בהתאם לצורך.
לצד הקשב פועלים תפקודים קוגניטיביים נוספים, ובהם זיכרון עבודה, עכבה, תכנון וגמישות קוגניטיבית. יחד הם מסייעים לנו לווסת את ההתנהגות, לעקוב אחר הוראות, לתכנן פעולה ולהשלים משימות. תפקודים אלה מכונים תפקודים ניהוליים (Executive Functions).
הקשב מתפתח עם הגיל
מערכות הקשב והתפקודים הניהוליים ממשיכים להתפתח לאורך הילדות וההתבגרות. ילד צעיר מתקשה יותר להתמיד בפעילות ולהתעלם מגירויים סביבתיים, ובהדרגה משתפרת יכולתו לבחור במה להתמקד, לעכב תגובה למסיחים ולעבור באופן גמיש בין משימות.
עם זאת, אין "מספר קסם" של דקות שבהן ילד בגיל מסוים אמור להתרכז. משך הקשב מושפע מגורמים רבים, בהם גיל, עניין, מורכבות המשימה, עייפות, רעב, הסביבה ואפילו מידת ההיכרות עם הפעילות.
ומהי ADHD?
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder – ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית. היא יכולה להתבטא בקשיים מתמשכים בתחום הקשב ו/או ההיפראקטיביות והאימפולסיביות, באופן המשפיע על התפקוד בחיי היום-יום.
כיום ADD אינה נחשבת לאבחנה נפרדת. המונח ADHD כולל מופעים שונים, ובהם מופע שבו בולטים בעיקר קשיי קשב, מופע שבו בולטים בעיקר היפראקטיביות ואימפולסיביות, ומופע משולב.
ילד עם ADHD עשוי להתקשות, למשל, לשמור על מיקוד במשימה, להתעלם ממסיחים, להתארגן, לזכור הוראות מרובות שלבים, להמתין לתורו או לעצור ולחשוב לפני שהוא פועל. חשוב לזכור שקיימת שונות גדולה מאוד בין ילדים, וגם אצל אותו ילד התפקוד עשוי להיות שונה מאוד ממשימה למשימה ומסביבה לסביבה.
מה הקשר בין קשב לבין שפה ותקשורת?
כדי להבין ולהפיק שפה אנחנו זקוקים לא רק לידע שפתי. עלינו להקשיב, להחזיק מידע בזיכרון, לבחור את המידע הרלוונטי, לעכב תגובה כשצריך ולעקוב אחר רצף של רעיונות.
לכן קשיי קשב ותפקודים ניהוליים עשויים לבוא לידי ביטוי גם בתקשורת: ילד יכול להתקשות לעקוב אחר הוראה ארוכה, להקשיב לסיפור, לארגן סיפור בעצמו, לשמור על נושא בשיחה או להמתין לתורו. מצד שני, חשוב מאוד שלא לפרש אוטומטית כל קושי שפתי כ"בעיה בקשב". הפרעת שפה ו-ADHD הן מצבים שונים, שיכולים להופיע בנפרד או יחד. מחקרים עדכניים אכן מצביעים על חפיפה משמעותית בין קשיי שפה, קשב ותפקודים ניהוליים, אך גם על שונות אישית רבה.
ומה תפקידה של קלינאית התקשורת?
קלינאית תקשורת אינה מאבחנת ADHD, אך היא יכולה להעריך כיצד קשב ותפקודים ניהוליים משפיעים על השפה והתקשורת של הילד. במהלך אבחון שפתי חשוב להביא בחשבון אם קושי במשימה נובע מידע שפתי חסר, מקושי להחזיק מידע בזיכרון העבודה, ממוסחות, או משילוב ביניהם.
כאשר קיימים גם קשיי שפה או תקשורת, ניתן להתאים את סביבת הטיפול ואת אופן הצגת המשימות: לחלק מידע ליחידות קצרות יותר, להשתמש בתמיכה חזותית, ליצור מבנה ברור, להפחית מסיחים וללמד אסטרטגיות לארגון מידע ולביצוע משימות