"נוזלים באוזניים" הם תופעה שכיחה מאוד בילדות. המונח הרפואי הוא Otitis Media with Effusion – OME, ובעברית – הצטברות נוזל באוזן התיכונה, ללא סימנים של דלקת אוזן חריפה.
הנוזל נמצא מאחורי עור התוף, בחלל האוזן התיכונה. הוא אינו מים שחדרו לאוזן בזמן אמבטיה או שחייה, ולכן גם אי אפשר "להוציא" אותו דרך תעלת האוזן החיצונית.
מדוע מצטברים נוזלים באוזן?
האוזן התיכונה מחוברת לאזור האף והלוע באמצעות תעלת אוסטכיוס, שתפקידה בין היתר לאוורר את האוזן התיכונה ולאזן את הלחץ משני צדי עור התוף.
אצל ילדים צעירים התעלה קצרה ואופקית יותר מאשר אצל מבוגרים ותפקודה עדיין מתפתח. לאחר הצטננות, זיהום בדרכי הנשימה העליונות או דלקת אוזניים, עלול להישאר נוזל בחלל האוזן התיכונה גם לאחר שהמחלה החריפה כבר חלפה.
ברוב המקרים הנוזלים נעלמים מעצמם עם הזמן, אך אצל חלק מהילדים הם נשארים במשך תקופה ממושכת או חוזרים שוב ושוב.
האם נוזלים באוזניים כואבים?
לא בהכרח. בניגוד לדלקת אוזן חריפה, שבה יכולים להופיע כאב, חום ואי־שקט, ילד עם נוזלים באוזניים יכול להרגיש מצוין. לעיתים ההורים כלל אינם יודעים שיש נוזלים עד שמתעורר חשד לירידה בשמיעה.
הורים עשויים לשים לב שהילד שואל הרבה "מה?", מבקש להגביר את הטלוויזיה, אינו מגיב כשקוראים לו מרחוק, מתקשה יותר להבין דיבור במקום רועש או נראה כאילו אינו מקשיב. לעיתים הילד מתאר תחושת אטימות או מלאות באוזן.
כיצד הנוזלים משפיעים על השמיעה?
כדי לשמוע היטב, עור התוף ועצמות השמע הקטנות שמאחוריו צריכים לנוע בחופשיות. כאשר האוזן התיכונה מלאה בנוזל, תנועתם עלולה להיות מוגבלת ולכן מעבר הצליל אל האוזן הפנימית נפגע.
התוצאה היא בדרך כלל ירידת שמיעה הולכתית, שלרוב היא זמנית. מידת הירידה יכולה להשתנות מילד לילד וגם לאורך הזמן, בהתאם למצב האוזניים.
כאשר הנוזלים נמצאים בשתי האוזניים ונמשכים לאורך זמן, הילד עלול לקבל במשך תקופה ממושכת קלט שמיעתי פחות ברור ופחות יציב.
האם נוזלים באוזניים יכולים להשפיע על התפתחות השפה והדיבור?
לא כל ילד שיש לו נוזלים באוזניים יפתח קושי בשפה או בדיבור. אצל ילדים רבים מדובר במצב זמני שחולף ללא השלכות משמעותיות.
עם זאת, כאשר קיימת ירידה בשמיעה לאורך זמן – במיוחד אם היא דו־צדדית – הילד עלול לשמוע דיבור באופן פחות ברור. בגיל שבו המוח לומד את צלילי השפה, מילים ומשפטים, איכות הקלט השמיעתי חשובה.
לכן אצל ילד שכבר קיים אצלו איחור בהתפתחות השפה, קושי בהיגוי או חשש לגבי התקשורת, חשוב במיוחד לוודא שמצב השמיעה אינו מוסיף קושי נוסף.
גם כאשר ילד עבר בדיקת שמיעה תקינה בעבר, שינוי במצב האוזן התיכונה יכול לשנות זמנית את השמיעה.
כיצד מאבחנים?
רופא ילדים או רופא אא"ג יכול לבדוק את עור התוף ואת מצב האוזן התיכונה. כאשר הנוזלים נמשכים או כאשר קיים חשש לשמיעה, ניתן לבצע בדיקת שמיעה וכן טימפנומטריה, המספקת מידע על תפקוד האוזן התיכונה ותנועתיות עור התוף.
חשוב להבחין בין בדיקה של מצב האוזן התיכונה לבין בדיקת השמיעה עצמה: נוכחות נוזלים אינה אומרת לנו לבדה מהי מידת הירידה בשמיעה אצל הילד.
האם צריך לטפל?
במקרים רבים אין צורך בטיפול מיידי, משום שנוזלים באוזן התיכונה נוטים להיעלם באופן ספונטני. כאשר הילד אינו נמצא בסיכון מיוחד ואין ירידה משמעותית בשמיעה, מקובל לעיתים לבצע מעקב.
תרופות כגון אנטיביוטיקה, סטרואידים, אנטיהיסטמינים ותרופות להפחתת גודש אינן מומלצות באופן שגרתי לצורך טיפול ב-OME עצמו.
כאשר הנוזלים נמשכים, קיימת ירידה משמעותית בשמיעה או שיש השפעה על התפקוד, רופא אא"ג עשוי לשקול טיפול נוסף. אחת האפשרויות במקרים המתאימים היא החדרת צינוריות אוורור ("כפתורים") לעור התוף. ההחלטה אינה מבוססת רק על עצם קיומם של נוזלים, אלא על משך המצב, מצב השמיעה, גיל הילד, התסמינים וגורמי סיכון נוספים.
מתי חשוב במיוחד לבדוק את השמיעה?
כאשר ילד אינו מגיב באופן עקבי לדיבור, מבקש לחזור על דברים לעיתים קרובות, מגביר מאוד את עוצמת הקול, מתקשה במיוחד בסביבה רועשת, או כאשר קיימים במקביל קשיים בהתפתחות השפה והדיבור – כדאי לבדוק את מצב האוזניים והשמיעה.
אצל ילדים צעירים, שמיעה טובה היא אחד התנאים החשובים לרכישת שפה ודיבור, ולכן מעקב שמיעתי הוא חלק חשוב מהבירור כאשר קיימת דאגה לגבי ההתפתחות השפתית.
