הפרעות תקשורת

תקשורת היא אחת היכולות החשובות ביותר של בני האדם. היא מאפשרת יצירת קשר אקטיבי בין לפחות שני משתתפים, במטרה לשנות משהו (מידע, מחשבה, עמדה) באמצעות חילופי סימנים (שפה). תקשורת יכולה להיות בלתי-מילולית, דהיינו להתקיים ללא דיבור, כמו למשל בשפת סימנים או אצל ילדים קטנים בשלב הקדם מילולי. גם שני אנשים שאינם דוברים את אותה שפה יכולים לתקשר ביניהם בצורה בסיסית באמצעות שפת גוף, ג'סטות והבעות פנים. גם כשמתקיימת תקשורת מילולית, למרכיב הבלתי-מילולי תרומה חשובה והכרחית לתקשורת הבינאישית. במרכיב הבלתי-מילולי כלולים הבעות, מחוות גופניות, קשר עין, ועוד. בהתייחס לשפה, תחום התקשורת קרוי פרגמטיקה. פרגמטיקה מוגדרת כחוקי השימוש בשפה בתוך ההקשר: כיצד להתאים את השפה והדיבור למשתנים שונים, כגון: השותף התקשורתי (גילו, מעמדו החברתי, מידת ההיכרות איתו), הסיטואציה (שיחה עם חבר, ראיון עבודה), האופן בו אפשר להשתתף בשיחה (להעלות נושא חדש, לשמור על נושא קיים, לקחת תור בשיחה, לשמור על רלוונטיות, לספק מידע חדש, לתקן כישלון תקשורתי). התחומים הללו קרויים כישורי שיח. קשיים בתחום הפרגמטי באים לידי ביטוי בקושי בתקשורת הבינאישית. קשיים אלו מופיעים אצל ילדים הנמצאים על רצף האוטיזם. בעבר קשיים אלו חולקו למספר תסמונות, כגון PDD, תסמונת אספרגר. כיום סיווג זה אינו מקובל, ונהוג לתאר את חומרת האוטיזם ומאפייניו.


tip-dark כבר אצל תינוקות רכים, ממש כמו מבוגרים, קיימות התנהגויות תקשורתיות עשירות. התינוק ערני לסביבתו, פונה לעבר קולות, אוחז ביד מושטת לו, מחייך. כל אלו סימנים המעידים על התפתחותה של יכולת תקשורת תקינה.

מלאו פרטיכם ואצור עמכם קשר בהקדם